חיפוש
Close this search box.
חיפוש
Close this search box.
EN

כנס זולת “ממדינה סף סמכותנית לדיקטטורה?” דבר הנשיאה

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

 

הכנס שלנו היום מתקיים ברגע קריטי. מבצע “מגן וחץ” שהתנהל כאן עד אתמול בלילה השתלב מצוין בתכנית של נתניהו להרדים את המחאה. כולם כבר יודעים מסבבים קודמים מול עזה, שהפצצות, וילדים, נשים וגברים הרוגים בשני הצדדים לא יביאו ביטחון אמיתי לטווח ארוך. וקשה להימנע מהתחושה, שהביטחון היחידי שאולי יושג בעקבות מבצע “מגן וחץ”, זה ביטחון הקואליציה של נתניהו.

זו קואליציה מושחתת, לאומנית, וגזענית. כך אפשר לאפיין את תקופת כהונת נתניהו בפעם השלישית. קואליציה שמייצרת פרובוקציות ומחוקקת חוקים אנטי דמוקרטיים כדי לאפשר לנתניהו להיחלץ מהכלא, ולהבטיח את השרידות הפוליטית שלו, אבל על הדרך, גם להביא במהלך מתוכנן ומכוון לריסוק הדמוקרטיה.

זה לא מפתיע וראינו את הסימנים האלו כבר בתקופות כהונת נתניהו הראשונה ובעיקר השנייה. בחודש יוני האחרון מכון זולת פרסם דו”ח בשם “דמוקרטיה לכאורה”, שסקר את מצב המשטר בישראל. הדו”ח הראה שישראל מעולם לא הייתה מופת לדמוקרטיה ליברלית, ובתקופת נתניהו כראש ממשלה, התחזקו באופן משמעותי ההיבטים הסמכותניים באופי המשטר.

יריב לוין, בצלאל סמוטריץ׳, איתמר בן גביר, אריה דרעי ומשה גפני, משרטטים לישראל חזון שמשנה אותה מהיסוד. החזון נועד לקדם עליונות יהודית, לספח את השטחים ולטרנספר את הפלסטינים, להנציח את הבורות והבערות של הציבור החרדי, לעשות פוליטיזציה של המשטרה, לקדם סדר חברתי מסורתי, לדחוק את הנשים, הלהט”בים, והמיעוטים אל שנות ה-50 של המאה ה-20. ועל כולם מנצח פורום קהלת, מכון המחקר האולטרה-שמרני, הוא זה שדוחף נמרצות לעבר פירורה של הדמוקרטיה הליברלית בישראל, באמצעות גיבוש תוכניות לממשלה להקמת מדינה לאומנית־דתית, עם מדיניות כלכלית־שמרנית.

המחאה האדירה והמרגשת, שנמשכת כבר 18 שבועות בקפלן וברחבי הארץ, והלחץ הבינלאומי על הממשלה הביאה להשהיית החקיקה ול”שיחות הידברות” בבית הנשיא. אני לא מבינה למה האופוזיציה ממשיכה בשיחות הסרק האלו, כששר המשפטים יריב לוין אמר במופע האימים המסית של,ו בהפגנת הימין בירושלים, שהוא מתכוון להמשיך בחקיקה, לקול תרועות הקהל שצעק “לא רוצים פשרה”.

חייבים להבין, הממשלה הזו, אינה מתכוונת רק לשנות את כללי המשחק הנהוגים במשטר דמוקרטי, היא מתכוונת לבטל אותם לגמרי. לקדם מהפכה משטרית, שבקצה שלה גם מתוכננת מהפכת אפרטהייד בשטחים.

לוין, רוטמן וחבריהם, רוצים לכונן בישראל משטר סמכותני מלא, ולעשות אותו בלתי הפיך. בראש המשטר הזה יעמוד שליט יחיד, לכל ימי חייו, ומפלגת שלטון אחת עם מפלגות לוויין בניהולה.

אני חושבת שצריך לראות בהתנגדות האזרחית האדירה, שקמה למהלכי הממשלה הזו,  הזדמנות למחנה הדמוקרטי שוחר השלום והשוויון. המאבק מעכשיו צריך להתמקד לא רק בשימור הקיים, ובחסימת ניסיונות הממשלה לבטל את עצמאות מערכת המשפט ובהדיפת הפגיעה בזכויות האדם והאזרח.

המאבק צריך לייצר גם סדר יום חדש, וחוזה חברתי חדש, שמבוסס על ההכרה שצדק ושוויון, כמו חרות ואמת, אינם ניתנים לחלוקה, וזו חובתנו גם להכיר בזכויות של האחר ולהיות בסולידריות איתו.

 סדר יום, שיכלול תביעה לשינוי המציאות; שבו הציבור מבין שהמשמעות של מדינת הלכה היא שהלכה לו המדינה, ושקידום מדיניות של עליונות יהודית ושל אפרטהייד, והמשך הכיבוש והשליטה על מיליוני בני אדם תהפוך את ישראל למנודה ולמצורעת בעיני העולם, ושא יאפשר להמשיך בסבבי לחימה והפצצות בעזה, ושאי אפשר להמשיך עם האפליה של הציבור הערבי, ועם האדישות לנוכח ההרג הבלתי נתפס של האזרחים הערבים, ושצריך לפעול למען הפריפריה, ולהגן על זכויות נשים, להט”בים, תקשורת חופשית, ושאסור לתת לכלכלה שלנו לקרוס.

בסדר היום החדש שלנו, צריך להדגיש, שכל הזכויות קשורות זו בזו ומשולבות זו בזו, וללא הגנה על זכויות אוניברסליות, פרטיות וקולקטיביות וזכויות בסיס חברתיות, החירויות תתקשינה לבוא לכדי ביטוי.

אני יודעת שבהפגנות כולם צועקים חוקה, חוקה חוקה. צועקים גם בושה, בושה, בושה, חוקה, חוקה, חוקה. ואכן למול המפכה המשטרית המתוכננת זה נשמע מפתה. אבל בשביל חוקה צריך הסכמה רחבה על השאלות הבסיסיות של הזהות הלאומית שלנו. ואני לא רואה שום היתכנות לכך כרגע. כי אם יש דבר אחד שהוא גרוע מהיעדר חוקה, זו חוקה גרועה שעלולה לקבע נורמות גזעניות, לא שוויוניות או לא דמוקרטיות, וכבר היינו בסרט הזה.

ומכיוון שאני מאמינה שזה לא יהיה נכון להנחית חוקה מלמעלה למטה, מכון זולת מציע, שורה של צעדים הדרגתיים כדי להגן על החירויות שלנו; הכנת מספר חוקי יסוד, שיגנו על זכויות האדם; על הזכות לשוויון, שוויון חברתי, שוויון הזדמנויות, שוויון בין יהודים לערבים, לחופש ביטוי ולחופש דת וחופש מדת. חוקי יסוד שבקונסטלציה פוליטית נכונה יהיה ניתן לחוקק אותם, והם יהוו בסיס להשלמת חוקה פלורליסטית ושוויונית, ברוח עקרונות מגילת העצמאות, והמעמד שלה יהיה יציב ומשוריין.

סדר יום חדש שכזה, מחייב לעגן בחקיקה את כלל הרכיבים הדמוקרטיים, וזכויות האדם של כלל אזרחי המדינה, תושביה, ואלו שנתונים לשליטתה. רכיבים שייקחו בחשבון היבטים לאומיים, מגדריים ואתניים, אחרת המשטר במדינת ישראל יישאר עומד על כרעי תרנגולת, ויהיה תלוי בערכים הדמוקרטיים או הסמכותניים האישיים של הממשלה והעומד בראשה.

כשאני מסתכלת על המפגינים, על אלו שיצאו למאבק על פניה של המדינה שלנו, על כינון חוקה, על שוויון, על צדק ועל דמוקרטיה, על פיוס ושותפות יהודית ערבית וסיום הכיבוש, ואני אומרת לכם: יש לנו כוח שהתחלנו להשתמש בו: יש דברים שעוצרים אותם לא בדיבורים בפרלמנט.

הפאשיסטים והדיקטטורים מחייכים עכשיו, אבל הם לא יודעים מה מחכה להם.

***

>> לצפייה בכנס המלא “ממדינה סף סמכותנית לדיקטטורה?” לחצו כאן

>> להאזנה לכנס בSpotify

>> להאזנה לכנס בGoogle Podcasts

צילום: רענן כהן

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן