נייר עמדה זה נכתב על רקע הצעת יו”ר ועדת החוקה ח”כ שמחה רוטמן, כי בכל כנסת מכהנת ניתן יהיה לאשר את שני המינויים הראשונים של שופטי עליון בקולותיהם של ששת חברי הקואליציה בוועדה. יתר המינויים יוכלו להיבחר באותו הרוב, אך הוא יהיה חייב לכלול גם נציג אופוזיציה ושופט.
מכון זולת סבור כי יש להתנגד להצעה מהטעמים הבאים:
- מוצע בפועל למנות שני שופטים מטעם הממשלה ועל פי השתייכותם הפוליטית או המפלגתית. השופטים שייבחרו עלולים לא להיות מסוגלים לבצע ביקורת שיפוטית עצמאית על החלטות הממשלה וחקיקת הכנסת (שהממשלה שולטת בה). אף אם השופטים שימונו על ידי הממשלה יוכיחו את עצמאותם ממנה במהלך כהונתם, הרי מלכתחילה אמון הציבור בהם יהיה מוגבל ביותר, בתור מינויים פוליטיים של הממשלה, וכך תיגרם פגיעה באמון הציבור בכל מערכת המשפט וייחלש מעמדה.
. - שני השופטים עלולים להיות בעלות עמדות שמרניות קיצוניות ולממש בפועל את עקרונות המהפכה המשטרית גם ללא השלמת חקיקתה בכנסת. לפי שיטת המשפט הישראלית וחוק יסוד השפיטה הקיים, הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון. כלומר, השופטים בעליון הם אלה שקובעים הלכות ופרשנותם לחוק מחייבת את כל הערכאות האחרות.
. - משמעות השליטה של הפוליטיקאים בבית המשפט העליון בישראל אפילו יותר דרמטית מהשליטה של הפוליטיקאים בבית המשפט העליון בארה”ב. מאחר שבארה”ב שיטת המשטר היא פדרלית, כאשר בית המשפט העליון שם ביטל את ההגנות הפדרליות על הזכות להפיל, המדינות השונות היו יכולות לחוקק הגנות משלהן וכך חלקן עשו. בנוסף, מנוהלים מאבקים משפטיים נגד חוקים דרקוניים נגד הפלות במדינות ספציפיות. בישראל הדבר אינו אפשרי, שכן כמתואר, לבית המשפט העליון המילה האחרונה.
.
- ההצעה יוצרת מצג שווא של תחלופה דינמית בהרכב בבית המשפט העליון, בעוד מדובר במינויי קבע עד לפרישה בגיל 70, ובפועל הממשלה הנוכחית תוכל לעצב בדמותה את בית המשפט העליון לעשרות שנים.
.
- הממשלה מעוניינת לקבוע את זהות השופטים שידונו בעתירות נגד המהפכה המשטרית.
