חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
EN

ועידת חירום לדמוקרטיה 2023: הנאום המלא של נשיאת זולת, זהבה גלאון

פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

ערב טוב,

ביום שני שעבר יצאתי מהכנסת אחרי דיון בוועדת החוקה. היינו שם עם עשרות חברי כנסת לשעבר – מהעבודה ומהליכוד, ומקדימה וממרצ, מהמפד”ל ומשינוי, שהתגייסו במסגרת פרויקט “צו חירום” של זולת, כדי להיאבק במהפכה המשטרית. וכשיצאנו יחד לשמש הירושלמית – זה היה כמו לעבור מחושך, לאור. בחוץ היו מאות אלפי מפגינים שהגיעו לירושלים.

שיתוף הפעולה בין כולנו, מימין, ממרכז ומשמאל – זאת התקווה הגדולה מול הממשלה האפלה הזאת. נוצק רוב ישראלי חדש, שהתעורר מתרדמת החורף שלו ואומר באופן מפורש “ישראל לא תהיה דיקטטורה”. הרוב הזה פעיל ונלהב, הוא חותם על עצומות ותורם למחאה, וכדי שהרוב הזה יהיה רוב דמוקרטי על מלא, הוא צריך לפתוח את זרועותיו לציבור הערבי, ולקרוא לו להיות חלק מחזית ישראלית במאבק הזה על דמותה של המדינה.

המאבק הוא מול קואליציה פרנואידית, מושחתת, מגרגרת שנאה, שהפכה את עצמה לאפרטוס הפוליטי של “מלאך חבלה”, כך כינה את נתניהו רה”מ לשעבר, יצחק שמיר. שנים שנתניהו מרעיל את הפוליטיקה הישראלית, בשביל להבטיח את השרידות הפוליטית שלו. מטפח כנופיית גמדים כדי שהוא יוכל, מולם, להיראות גבוה, ומשתמש בה כדי לקדם מהפכה משטרית.

ולחברי האופוזיציה בכנסת אני אומרת: המפגינים לא יקבלו שום פשרה.

הם לא יסכימו שתיפול אפילו אות אחת ממגילת העצמאות, ולשום עסקת כניעה עם השטן.

לא חצי דיקטטורה ולא סולטונות בשיטת הסלמי.

אם יש דבר אחד שיותר גרוע מאין פשרה, זאת פשרה רקובה. אל תתנו למחרבי הדמוקרטיה לפתות אתכם בחיוכים. הם יחבקו אתכם במליאה, וילטפו אתכם כל הדרך אל התהום.

ואל תבינו לא נכון – יש מקום להידברות. יש גם מקום להסכמות. אבל על הדמוקרטיה לא תהיה שום פשרה, כי כשמדינה מפסיקה להיות דמוקרטיה, אין דרך בטוחה חזרה.

אנחנו כבר עכשיו במצב של פשרה – מתפשרים על זה שבראשות הממשלה מכהן אדם שעומד לדין על שוחד. אני קוראת מכאן ליועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, להכריז על נבצרות לראש הממשלה.

זו לא עילת הסבירות – זו חובת הסבירות.

במחצית שנה שעברה פרסמנו במכון זולת דוח מקיף ונרחב “דמוקרטיה לכאורה”, שכתב עו”ד  איתי מק, וגילינו תמונה מבהילה: מ-1996 ועד 2021, צעד אחר צעד, נתניהו דרדר את המדינה במורד המדד הדמוקרטי. בחקיקה, בהחלשת מעמדם של חוקי יסוד, במדיניות, בצמצום סמכותה של הכנסת ויכולתה להגביל את כוחה של הממשלה והעומד בראשה, בהעברת תקציב דו-שנתי,  ובהרחבת השימוש בחוק ההסדרים, בחוקי החרם, הנכבה, הדגל וחוק יסוד: הלאום, בפגיעה בחופש העיתונות, בניסיון למנוע השתתפות פוליטית של אזרחים ערבים בבחירות, באיסור כניסת ארגוני חברה אזרחית לבתי הספר.

נתניהו הפך את ישראל ממדינה דמוקרטית למדינה סף-סמכותנית.

זאת השיטה שלו כבר כמעט 30 שנה. המסקנה ברורה: מי שלא שעה לאזהרות שלנו בתקופת כהונת נתניהו הראשונה והשנייה קיבל מדינה סף סמכותנית. מי שייתן לו לבצע את זממו עכשיו – יקבל דיקטטורה בתקופת כהונת נתניהו השלישית.

לכן אני אומרת לכם מכאן – אנחנו לא נתפשר על סנטימטר מהדמוקרטיה.

למה? כי אנחנו יודעים שאי אפשר לנתק בין הרכיבים כולם: היחס לפלסטינים בשטחים, ההסתה נגד הערבים אזרחי ישראל, המתקפה על המוסדות הדמוקרטים בתוך מדינת ישראל- הכל הכל קשור, והכל מכוון לכך שבקצה המהפכה המשטרית תהייה מהפכה נוספת – מהפכת האפרטהייד.

כי הכיבוש הוא כנראה הפרויקט הגדול ביותר של רוב ממשלות ישראל ב-56 השנים האחרונות, אבל עד כה הוא נעשה, במילותיו של מאיר אריאל; בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות החשיכה, בחסינות מושל.

כדי לבנות ולבסס משטר של אפרטהייד אי אפשר להסתפק רק בדיכוי של העם הפלסטיני ובהדרה של האזרחים הערבים בישראל. הפרויקט הזה מצריך גם לרסק את הגורמים הביקורתיים בחברה הישראלית; להחליש את שומרי הסף, לרסק את בית המשפט העליון, את התקשורת, את ארגוני החברה האזרחית, את האקדמיה ואת עולם התרבות, להכתים את ספר החוקים בחקיקה גזענית ואנטי דמוקרטית, ולהפעיל מנגנון השתקה, הפחדה ורדיפה ,שמקבל לגיטימציה מהמוסדות הדמוקרטים עצמם, שמדכאים ומפרקים כל דחף אנושי מוסרי להתנגדות.

בקצה של התכנית הזאת יש חזון בלהות: שמתחזק עם הענקת הסמכויות לבן גביר ולסמוטריץ’, שנועדו להעביר את השליטה בפלסטינים ובמתנחלים בשטחים, לידי המתנחלים, כדי להביא לסיפוח מלא של השטחים לישראל. במקום לחזק את הרשות הפלסטינית, מכשירים מאחזים בלתי חוקיים ומכריזים על בנייה בהתנחלויות, ופועלים בלב הקסבה של שכם, וחוטפים רקטות על שדרות מעזה, מה שמאלה סימן שאלה למי יש אינטרס להסלים את המצב כחודש לפני הרמאדן? למה חזון בלהות? בגלל מחיר הדמים, הקזת הדם, הריקבון המוסרי, בגלל ההשפעה על הביטחון, התקציב, גבולות ישראל ויחסי החוץ שלה. בגלל ההשחתה שלנו כחברה דמוקרטית.

ואנחנו רואים איך הרעיונות המורעלים של עליונות יהודית זולגים טיפה אחר טיפה באמצעות שימוש בחוקים ותקנות מהשטחים הכבושים, לתוך הקו הירוק. השבוע המשטרה עקבה ועצרה פעילי מחאה מרכזיים, מורה ברשל”צ פוטר כי דיבר עם תלמידים על המהפכה המשטרית, הכל כדי להפיל את הדמוקרטיה הישראלית ולהקים תחתה מדינה ליהודים בלבד.

ועכשיו כולם גם מרגישים את זה בכיס –  כלכלנים מזהירים מכאוס כלכלי, ממצב של עליית הריבית, של בורסה נופלת, של פגיעה בתוצר, פגיעה בצמיחה, מזהירים מפני ירידת דירוג האשראי של ישראל. הנשיא ביידן מזהיר ממהלכים לשינוי משטרי שלא נעשים בהסכמה, וכך גם נשיא צרפת, מקרון, והאיחוד האירופי.

אבל נתניהו, לוין ורוטמן שמים פס על כל זה, כי הם רואים מול העיניים משחק סכום אפס – מה שהמשפחה הישראלית מפסידה, משפחת הפשע שלהם תרוויח. מאחורי המהפכה המשטרית מסתתר מאבק על כוח ואינטרסים של כמה קבוצות שפועלות על פי הקודים של משפחת גמבינו: 

משפחת נתניהו, משפחת דרעי ומשפחת ש”ס, המתנחלים החרד”לים של משפחות סמוטריץ’ ובן גביר, משפחת גולדקנופף והציבור החרדי.

ואי אפשר בלי משפחת פורום קהלת, מכון המחקר האולטרה-שמרני, שהכל כבר נאמר עליו, שמתודלק באמצעות מימון קבוע, ואחראי על אלפי הסעיפים בהסכמים הקואליציונים ועל תוכניות הממשלה למהפכה משטרית. מנכ”ל פורום קהלת צייץ לפני כמה שבועות, שזכות בחירה לנשים, הוא לא תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה. הוא לא אמר חלילה, שצריך לבטל את זכות הבחירה לנשים. אבל זו שיטת הפעולה שלהם, מתחילים בלהחדיר את הרעיונות הכי מפלצתיים בצורה מלוטשת, ואז בתהליך איטי הופכים אותם למציאות. פורום קהלת הוא זה שדוחף נמרצות לעבר פירורה של הדמוקרטיה הליברלית בישראל, ולהנחלת תפיסה שמרנית קיצונית וכלכלה ליברטריאנית.

כשיצאנו מהדיונים בכנסת אל מאות אלפי המפגינים שבחוץ – ראינו את התקווה של מיליוני ישראלים שיצאו למאבק על פניה של המדינה שלנו, על כינון חוקה, על שוויון, על צדק ועל דמוקרטיה, ואני מוסיפה על שותפות יהודית ערבית וסיום הכיבוש.

ואני אומרת לכם: הפאשיסטים והדיקטטורים מחייכים עכשיו, אבל הם לא יודעים מה מחכה להם.

כי ברגע שאנחנו מבינים, שמה שמטפטף עלינו אינו גשם, ולזירת אגרוף לא נכנסים בבגדי בלט, ואת הוויכוחים על נימוסים והליכות נשאיר להשאיר לימים שלאחר הניצחון. 

נילחם בכיכרות וברחובות, ברשתות ובוועדות – עד שהדמוקרטיה תנצח!

אנחנו ננצח!

צילום: תומר אפלבאום, הארץ

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן