EN

FAKE PEACE – ההונאה של נתניהו: לשווק מחדש את השליטה בפלסטינים בעטיפה של שלום

ההונאה של נתניהו: לשווק מחדש את השליטה בפלסטינים בעטיפה של שלום
פייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם

>> לקריאת הדוח המלא 

ב-9 בספטמבר הגיש חבר פרלמנט נורבגי בשם כריסטיאן טייברינג-ג’אדה את שמו של דונלד טראמפ כמועמד לפרס נובל לשלום, בגין נירמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות. בכך הגיע לשיאו מהלך רחב היקף של הונאה שיווקית, שבמסגרתו המילה “שלום” משמשת לתיאור פורמליזציה של יחסים שמתקיימים כבר שלושה עשורים עם מדינה שאיתה ישראל אינה מצויה בסכסוך ולא חולקת גבול. את ניסיון ההונאה הזה יש לראות כהמשך ישיר לעסקת המאה, ששווקה גם היא כ”הסכם שלום” אף על פי שבמרכזה עמדה תוכנית לסיפוח חד-צדדי של כשליש מהגדה המערבית. עוד משותף לשני המהלכים הוא ששניהם תורמים לחיזוק כוחם הפוליטי של נתניהו וטראמפ, ובשניהם הפלסטינים הודרו לחלוטין מהדיון על אף ששניהם משפיעים עליהם ישירות. 

הנורמליזציה עם איחוד האמירויות אמנם באה בתמורה לנסיגה מתוכנית הסיפוח, אך בה בעת היא תורמת מאוד לקיבוע והנצחה של הכיבוש והפרת זכויות האדם הבוטה והיומיומית שמתקיימת בחסותו. כשנתניהו אומר “שלום תמורת שלום”, הוא לא רק משקר בנוגע למחיר שהוא נדרש לשלם עבור נירמול היחסים, אלא גם מתגאה בכך שההסכם יצר סדק ראשון בסולידריות של מדינות ערב עם הפלסטינים, במסגרתה כינון יחסים דיפלומטיים הותנה עד כה בסיום הכיבוש. במובן הזה ההסכם מכשיר ומנרמל את הכיבוש ואת הסיפוח הזוחל המתרחש במסגרתו כבר שנים, ומעביר מסר לפיו השליטה הישראלית בפלסטינים היא כבר לא מכשול בדרכה של ישראל לשגשוג. הצטרפותה של בחריין למהלך ימים ספורים לפני טקס חתימת “הסכם השלום” בבית הלבן היא עדות לכך. 

בין אם שני המהלכים של נתניהו וטראמפ תוכננו מראש ובין אם התעצבו תוך כדי תנועה, מי שמשלם כל פעם מחדש את המחיר הם הפלסטינים. זאת מכיוון שבמסגרת אותה הונאה שיווקית, נתניהו מקפיד לקחת צעדים שמעמיקים, מחריפים, מנציחים ובעיקר מנרמלים את השליטה הישראלית בפלסטינים ואת הפגיעה בהם, ולעטוף אותם בעטיפה נוצצת של “שלום”, בחותמת הכשר אמריקאית ובלגיטימציה ערבית. כך או כך, כשנתניהו מבקש לקדם מהלך מדיני שישרת אותו, יחזק את כוחו הפוליטי ויעניק חותמת הכשר לשליטה הצבאית שלנו בשטחים, הוא אינו מהסס להטעות את הציבור, להפריח שקרים גסים ולהסתיר ממנו את האמת.

מאמרים שפורסמו על הדוח:

>> 25.7.2021 – “הסכמי אברהם לא הכשירו את השרץ, והשעון מתקתק” מאת אילן ברוך, שיחה מקומית 

צילום: ויקימדיה

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן