מאמרים

השלום המזויף של נתניהו ימשיך את המצב המדמם

מאת: מוסי רז
למאמרים נוספים לחץ: מוסי רז

15 בספטמבר, 2020

בעיצומה של תקופה שבה הוא עובר מכישלון בריאותי לכישלון כלכלי, מהתייצבות לדין כנאשם להשתלחות מסיתה נגד מערכות המשפט והתקשורת – זכה נתניהו בהישג כפול: הסכם נורמליזציה עם איחוד האמירויות והסכם נוסף עם בחריין. נתניהו, שיודע להעצים כל הישגון באותה מידה שבה הוא אלוף בהתעלמות מכישלונותיו המרובים, מצליח להעצים את ההישגון ואף משווה אותו להישג הגדול ביותר של המדינה מאז הקמתה: הסכמי השלום עם מצרים.

ואולם האמת היא אחרת: אין מקום להשוות שדרוג של נורמליזציה עם שתי מדינות מרוחקות לסיום מצב הלוחמה עם המדינה החזקה ביותר שמולה נלחמנו בחמש מלחמות עקובות מדם.אבל נתניהו, כמו תמיד, לא נותן לאמת לבלבל אותו. למעשה, על מנת להפוך את ההישגון הנוכחי להישג, היה עליו לקשט אותו בשקרים. נייר עמדה חדש, "Fake Peace", שפרסם השבוע מכון זולת לשוויון וזכויות אדם, עוסק בניסיון הזה של נתניהו להונות את הציבור ולמכור לו את הנורמליזציה בעטיפה מפתה ונוצצת.

השקר הראשון שאפשר למנות בסדרת השקרים של נתניהו: "זה הסכם שלום". הרי שלום עושים עם מדינות אויב שנמצאים איתן בסכסוך על שטח, על גבולות, על משאבים. גם איחוד האמירויות וגם בחריין אינן עונות להגדרה הזו. ואם זה לא מספיק, עם שתיהן ישראל ממילא מצויה בקשרים בלתי רשמיים כבר לא מעט שנים.

השקר השני: "אני ראש הממשלה הראשון בישראל שהביא לכם שלום בלי לשלם מחיר". הרי ההסכם עם האמירויות הושג בתמורה לנסיגה מהתוכנית לספח שליש מהגדה המערבית ולהחיל עליו את הריבונות הישראלית. כמה שנתניהו יחזור שוב ושוב על המנטרה של "שלום תמורת שלום", זה לא יעזור לו לשנות את האמת. בפועל, גם ה"שלום" הזה הושג תמורת ויתור על שטחים.

מחיר נוסף ששולם בתמורה לנירמול היחסים היה הסרת הווטו הישראלי על מכירת נשק אמריקאי לאמירויות, שהוביל לעסקת מטוסי ה-35F ומטוסי EA-18G גראולר. נתניהו ניסה להסתיר את האמת לאחר שנחשפה, אבל תחקירים נוספים שפורסמו בהמשך כבר סיפקו הוכחות שמולן אפילו הוא לא יכול היה להמשיך לשקר. מעניין לחשוב על מחירים נוספים שהוסתרו ועלולים להתגלות לנו בעתיד.

השקר השלישי: "הכיבוש הוא כבר לא מכשול בדרך שלנו לשגשוג". נכון, שליטי איחוד האמירויות עשו פה צעד חסר תקדים וסדקו לראשונה את המדיניות שהנחתה עד כה את התפיסה של כלל מדינות ערב – לא מנרמלים את היחסים עם ישראל עד שהיא לא מפסיקה את הכיבוש של העם הפלסטיני. ואולם גם כאן התשלום הוא כבד: בשביל לתאר את שימור הסטטוס קוו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני כיתרון צריך להתעלם ממחיר הדמים ששני הצדדים משלמים כבר יותר מדי זמן. מוטב היה לו את המאמץ הנדרש להפצת שקרים מרובים כל כך נתניהו היה מקדיש לקידום תהליך מדיני שיביא להסדר קבע וייטיב עם כולנו.

מבלי לזלזל בנורמליזציה, טראמפ לא יזכה בעבורה בפרס נובל לשלום, וגם לא נתניהו. אם יגיעו השניים לשלום אמת תוך סיום הכיבוש עם הפלסטינים, לא יהיה שמח ממני כשאצפה בהם טסים לאוסלו לקבל עם נשיא פלסטין מחמוד עבאס את הפרס הנכסף. לצערי, כנראה שזה לא יקרה בקדנציה הקרובה לאור העובדה שנתניהו, בשיתוף פעולה עם טראמפ, עושה הכל כדי שהסכם שלום כזה לא יושג.

זמן ישראל
מאמרים
Ron Kessler

מור הרניק-בלום, מנהלת תחום קידום מדיניות של זולת בטור מיוחד לזמן ישראל: הגיע הזמן לעסוק במהות ולכונן חוקה בישראל

מערכת הבחירות הרביעית בתוך שנתיים מאחורינו, אבל מרבית השאלות עוד נותרו פתוחות ובלא מענה. האם תהיה כאן ממשלה יציבה? איזה מפלגות ירכיבו אותה? ואולי השאלה

קרא עוד »