בלי למרוח, בלי לטייח, בלי לכסת"ח!

צו חירום להקמת

ועדת חקירה ממלכתית למחדלי ה-7 באוקטובר

הצטרפו לעצומה הקוראת להקים ועדת חקירה ממלכתית.

רק לחץ ציבורי יוכל להביא להקמתה!

חובה לחקור באופן יסודי את הכשלים שהובילו למתקפת השבעה באוקטובר, האסון המחריד בתולדות המדינה. מדובר באירוע שמוסדות המדינה המרכזיים ונושאי המשרות הציבוריות הרמות ביותר מעורבים בו, והוא יצר משבר אמון חסר תקדים בין המדינה לבין אזרחיה.

הממשלה שהמחדל קרה במשמרת שלה ממשיכה מאז השבעה באוקטובר כאילו לא אירע דבר, מתנהלת מתוך מניעי הישרדות פוליטיים ומביאה לפגיעה אנושה בחוסנה של ישראל.

מלאו את הפרטים

כבר חתמו
0

יש לחקור באופן יסודי את הכשלים שהובילו לאסון השבעה באוקטובר, שהביא לתוצאות הקשות ביותר של מתקפת טרור מאז קום המדינה. לציבור מגיעות תשובות וחובתנו לדרוש דין וחשבון מנושאי המשרות הציבוריות הרמות ביותר במדינה המעורבים בו.

על פי החוק, ההחלטה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית היא של הממשלה, אבל יו”ר הוועדה חייב להיות שופט מחוזי או עליון, בפועל או בדימוס. בניגוד לכך, ועדת חקירה ממשלתית מתמנה על ידי שר או הממשלה, והם אלה שקובעים מי יהיו חברי הוועדה ומי יעמוד בראשה – הם יכולים להחליט להעמיד בראשה שופט בדימוס (מכל ערכאה) או דמות ציבורית שאינה שופט, כראות עיניהם.

אך ורק לחוק. ועדת חקירה ממלכתית היא עצמאית ובלתי תלויה, יש לה סמכויות נרחבות, והממשלה חייבת לדון בהמלצותיה. לוועדת חקירה ממלכתית יש ״שיניים״ והיא יכולה להטיל אחריות אישית על המעורבים. זאת בניגוד לסמכויות של ועדת חקירה ממשלתית, גם אם בראשה יעמוד שופט. רק גורם עצמאי ובלתי תלוי בממשלה ובגופים פוליטיים, יזכה לאמון הציבור ויוכל לשקם את הלגיטימציה של מוסדות המדינה בטווח הארוך.

רק לוועדת חקירה ממלכתית יש מנדט רחב לחקור את כל המוסדות והגופים הרלוונטיים הכוללים את כל ההנהגה המדינית והבטחונית, האחראים לאסון המזוויע מאז קום המדינה. לכן דרושה חקירה עצמאית מבחינה מוסדית, תנאי שרק ועדת חקירה ממלכתית עונה עליו.

רק בוועדת חקירה ממלכתית אפשר להבטיח את פומביות הדיונים ופרסום כל המסקנות והפרוטוקולים. שקיפות עבודת הוועדה היא קריטית לשיקום אמון הציבור. שיקול הדעת ביחס לפרסום מסקנות החקירה נתון לועדה במקרה שמדובר בוועדת חקירה ממלכתית, בניגוד לוועדת בדיקה ממשלתית, שבה שיקול הדעת לגבי פומביות הדיון נתון בידי הגורם הממנה, במקרה זה הדרג הפוליטי.

להצטרף ללחץ הציבורי בדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית. ההיסטוריה מוכיחה שלחץ ציבורי הוא הגורם המכריע בהחלטה על הקמת ועדות חקירה. הפוליטיקאים לא יחליטו על כך מרצונם החופשי. הם רוצים לטייח, הם מחפשים לכסת”ח. רק אנחנו נוכל לגרום להם לקבל את ההחלטה הנכונה. נגד רצונם, אבל בעד המדינה, בעד האמת, בעד עתידנו כאן.

דבר נשיאת מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם, זהבה גלאון:

אין לי מילים לתאר את גודל הזוועה.

החמאס ביצע טבח בצעירים במסיבה, במשפחות בבתיהן, חטף נשים, קשישים וילדים. זה לא רק פשע מלחמה, של למעלה מ-1300 הרוגים, כ-200 חטופים ומעל ל-3000 פצועים, אלא התנהגות ברברית ולא אנושית שאין לה שום צידוק ולגיטימציה. אני יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהו שנהרג, נפצע או נחטף, או קשור בעקיפין לנפגעים דרך קרובי משפחה ומכרים. הלב נשבר.

בחשיכה האיומה שאופפת אותנו מתגלים סיפורי גבורה מתוך התופת של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, סולידריות של החברה הערבית והתייצבות מדהימה של אנשי המחאה והחברה האזרחית. עכשיו זה הזמן לתמוך האחד בשנייה.

האמירה של שר האוצר סמוטריץ’, שמציע להילחם בעזה כאילו אין שם חטופים, מקוממת כל-כך. הוא גילה יותר אמפתיה לפוגרומיסטים בחווארה, מאשר לילדים קטנים, קשישים, גברים, נשים – כל אלה הם כלום ושום דבר עבורו. סמוטריץ’ וחברי הממשלה חייבים לזכור, שגם במצב מלחמה צריך להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית לא מעורבת.

יום שני הקרוב, היום שבו ייפתח מושב החורף של הכנסת, יהיה גם יומה האחרון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בתפקידה. מינוי המחליף שלה לא נראה באופק. ראש הממשלה, נתניהו, בזבז שנה שלמה על קידום מהפכה משטרית שנועדה להחליש את עצמאות מערכת המשפט ולחלץ אותו מהכלא, והתעלם באופן נפשע מכל אזהרות ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. בתום המלחמה, כשהביטחון יחזור לאזרחי ישראל, ממשלת החירום שהוקמה תצטרך להתפרק. מהכישלון הזה נתניהו וחברי ממשלתו לא יוכלו לברוח. מגיעה לנו ממשלה שמתייחסת ברצינות למדינה הזאת, לאזרחיה, כדי שתהיה לנו תקומה.

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע”ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו”ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד"ר מהא כרכבי-סבאח
ד”ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד”ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של “עדשה אתנית” ו”עדשה מגדרית” ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד”ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

דילוג לתוכן