יש לחקור באופן יסודי את הכשלים שהובילו לאסון השבעה באוקטובר, שהביא לתוצאות הקשות ביותר של מתקפת טרור מאז קום המדינה. לציבור מגיעות תשובות וחובתנו לדרוש דין וחשבון מנושאי המשרות הציבוריות הרמות ביותר במדינה המעורבים בו.

על פי החוק, ההחלטה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית היא של הממשלה, אבל יו”ר הוועדה חייב להיות שופט מחוזי או עליון, בפועל או בדימוס. בניגוד לכך, ועדת חקירה ממשלתית מתמנה על ידי שר או הממשלה, והם אלה שקובעים מי יהיו חברי הוועדה ומי יעמוד בראשה – הם יכולים להחליט להעמיד בראשה שופט בדימוס (מכל ערכאה) או דמות ציבורית שאינה שופט, כראות עיניהם.

אך ורק לחוק. ועדת חקירה ממלכתית היא עצמאית ובלתי תלויה, יש לה סמכויות נרחבות, והממשלה חייבת לדון בהמלצותיה. לוועדת חקירה ממלכתית יש ״שיניים״ והיא יכולה להטיל אחריות אישית על המעורבים. זאת בניגוד לסמכויות של ועדת חקירה ממשלתית, גם אם בראשה יעמוד שופט. רק גורם עצמאי ובלתי תלוי בממשלה ובגופים פוליטיים, יזכה לאמון הציבור ויוכל לשקם את הלגיטימציה של מוסדות המדינה בטווח הארוך.

רק לוועדת חקירה ממלכתית יש מנדט רחב לחקור את כל המוסדות והגופים הרלוונטיים הכוללים את כל ההנהגה המדינית והבטחונית, האחראים לאסון המזוויע מאז קום המדינה. לכן דרושה חקירה עצמאית מבחינה מוסדית, תנאי שרק ועדת חקירה ממלכתית עונה עליו.

רק בוועדת חקירה ממלכתית אפשר להבטיח את פומביות הדיונים ופרסום כל המסקנות והפרוטוקולים. שקיפות עבודת הוועדה היא קריטית לשיקום אמון הציבור. שיקול הדעת ביחס לפרסום מסקנות החקירה נתון לועדה במקרה שמדובר בוועדת חקירה ממלכתית, בניגוד לוועדת בדיקה ממשלתית, שבה שיקול הדעת לגבי פומביות הדיון נתון בידי הגורם הממנה, במקרה זה הדרג הפוליטי.

להצטרף ללחץ הציבורי בדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית. ההיסטוריה מוכיחה שלחץ ציבורי הוא הגורם המכריע בהחלטה על הקמת ועדות חקירה. הפוליטיקאים לא יחליטו על כך מרצונם החופשי. הם רוצים לטייח, הם מחפשים לכסת”ח. רק אנחנו נוכל לגרום להם לקבל את ההחלטה הנכונה. נגד רצונם, אבל בעד המדינה, בעד האמת, בעד עתידנו כאן.