עינת עובדיה, מנכ"לית זולת: הגיע הזמן לנציב/ת זכויות אדם

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב whatsapp
ווטסאפ
שיתוף ב email
מייל
שיתוף ב telegram
טלגרם

מערכת הבחירות לימדה אותנו שלישראלים יש דעות נחרצות בנושאים שונים, אבל בנושא אחד יש בקרבם הסכמה מובהקת: 86% מהנשאלים בסקר שערכנו לאחרונה בנושא זכויות האדם אמרו כי זכויות האדם אינן בראש מעייניהם של המפלגות המתמודדות בבחירות. בהתחשב בשנת הקורונה שעברה עלינו, לא מפתיע לגלות כי 90% מהנשאלים הציבו בראש את הזכות להתפרנס בכבוד, כשהזכות לשירותי בריאות היא במקום השני (89%). מצטערים, פורום קהלת.

הבעיה, – והיא בשום אופן לא בעיה ישראלית או חדשה – היא שממשלות מוצאות את עצמן לעתים קרובות בניגוד אינטרסים עם זכויות אדם, והדבר יהיה נכון שבעתיים בכנסת הנוכחית. ממשלות רוצות לקדם מדיניות, ולעתים קרובות מדי הן מתעלמות מהפגיעה בזכויות אדם שנובעת מיישום המדיניות שלהן: המדיניות קודמת לאדם.

כתוצאה ממה שמכונה "מהפכת זכויות האדם", 120 מדינות ברחבי העולם כבר הקימו נציבויות לזכויות האדם, שמטרתן להגן על הנפגעים מפעולות הממשלה.דוח חדש של זולת לשוויון וזכויות אדם קורא לתקן את הלקונה הזו בישראל, ולהקים בה נציבות כזו.

בישראל כבר יש שלושה גופים שמבצעים חלק מהתפקידים האלה – הנציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה, הנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות והיחידה למניעת סחר בבני אדם – אבל הסמכויות שלהם מצומצמות לתחומים הללו. לישראלים, שמכירים היטב את היכולת של פקידים להתעמר או סתם להתעלם מהם, מגיע ארגון-גג שיספק להם את ההגנה שהם זקוקים לה.

לצד הקמת נציבות ארצית ונציבויות מקומיות, נדרש להציב בראש כל אלה גם נציב/ה זכויות אדם. לצורך כך, כל שצריך הוא לתקן בחוק את סמכויות מבקר המדינה, ולהוסיף לו את הסמכות והחובה להגן על זכויות אדם.

חשוב לציין כי המבקר הקודם (הנוכחי הוא יותר "מלטף המדינה" ממבקר המדינה) כבר הבחין בבעיה: הוא כתב כי "בעקבות מהפכת הזכויות מוטלת על ביקורת המדינה ועל נציבות תלונות הציבור החובה והזכות ליטול חלק מרכזי בהגשמת הדמוקרטיה החוקתית בה אנו חיים".

בהתאם, כמובן, אנחנו צריכים לקוות שהכנסת תאשר לתפקיד אדם שיש לו מחויבות לזכויות אדם – ולא לנעים בגב של פקידים.

הנציבות תטפל בפניות של אנשים שזכויותיהם נפגעו; היא תהיה מוסמכת לדרוש הסברים מהגוף הפוגע; היא תוציא דוחות על הפגיעה של המדינה בזכויות אדם ועל התיקונים שהיא ביצעה; והיא תשמש כמתווכת בין ארגוני זכויות האדם ובין המדינה והכנסת, ותקדם את החקיקה הנדרשת להגנה על זכויות אדם.

יש צורך דחוף בעיגון של ההגנות הללו, כי זכויות שלא מגינים עליהן, מתמוססות. ראינו בחודשים האחרונים איך המשטרה דורסת שוב ושוב את זכות היסוד להפגין למען שינוי מדיניות. אנחנו רואים בעקביות איך ארגוני הממשלה פוגעים בזכות לאי-אפליה (ש-82% מהישראלים ציינו אותה כזכות יסוד הכרחית).

מאחורי הקלעים פועלים ארגונים שממומנים על-ידי אוליגרכים זרים שמטרתם לשלול מהישראליות בדיוק את שתי הזכויות שעומדות בראש מעייניהן – הזכות להתפרנס בכבוד והזכות לשירותי בריאות.

לממשלה ולבעלי הון יש כוח יוצא דופן; למרות שבכנסת הזו יש רוב ימני ושמרני, אנחנו חייבים להעמיד מולן חומות הגנה. נציבות להגנה על זכויות האדם, נפרדת מהממשלה, עם תקציבים משלה ועם שיניים, חיונית להגנה על מה שכרגע אנחנו רואים כמובן מאליו, אבל איננו מובן מאליו כלל.

18076724_10154573442149677_1211984367607245921_o-1

רון קסלר

רון קסלר בעל ניסיון של למעלה משני עשורים בתחום הדיגיטל והתוכן והתמחה בקמפיינים פוליטיים וחברתיים רבים. בעברו ליווה את הפעילות הדיגיטלית של נבחרי ציבור בכירים, ועבד בארגוני המגזר השלישי. רון הוא אופטימי מיסודו, אדם שמאמין שאפשר לשנות את ישראל וגם להשתנות יחד איתה. מתגורר בתל אביב והבעלים הגאה של פיבי כלבת הלברדור.