EN

חייבים להציל את זכות הבחירה

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב whatsapp
ווטסאפ
שיתוף ב telegram
טלגרם

ממשלת ישראל מצעידה את מדינת ישראל לאירוע הפרת זכות הבחירה והזכות לבריאות ב-23 במרץ, כשהיא ממשיכה להתעלם מהאפשרות שנתוני התחלואה לא ירדו עד הבחירות. זה לא חייב להיות כך.
במציאות בה לא ניתן לדעת מה יהיה היקף התפשטות המגפה בשבוע הבא, על אחת כמה וכמה לא ניתן לדעת מה יהיה ב-23 במרץ ולכן יש להימנע מאווירת "יהיה בסדר" ולהתכונן לתסריט הקיצוני ביותר. זאת כשמטרת העל נותרת בעינה: מימוש מלא של זכות ההצבעה והזכות לבריאות.
למרות הזמן הדוחק, מגפת הקורונה עדיין מעמידה אתגרים יוצאי דופן בפני ישראל, כפי שעשתה בשאר המדינות הדמוקרטיות: עצם הנוכחות בקלפיות מגבירה מאד את הסיכון להדבקות. ועדיין יש שורה של פתרונות אחרים לבעיה. אלא שכדי ליישם אותם, הכנסת צריכה לפעול כבר עכשיו ולתקן את חוק הבחירות כדי שיום הבחירות יתקיים ללא דילול מצביעים מחד וגל רביעי של הדבקה מאידך.
לאחר שלושה סגרים, הנחיות מבולבלות ושנה שלמה בה שהו אזרחי ישראל בבתיהם לסירוגין, יחששו אזרחים רבים, בצדק, להתייצב בקלפי הומה, משום שהצפיפות עצמה מקדמת את המחלה. זו אינה טענה בעלמא: הדו”ח שהוצאנו בנושא במכון "זולת" סקר 27 מערכות בחירות ב-25 מדינות, ומצא שבשמונה המדינות שלא הוסיפו אמצעי הצבעה חדשים, חלה ירידה של 8% עד 15% במספר המצביעים – כמו גם עליה ניכרת בתחלואה.
זו הבעיה ועדיין אפשר לפתור אותה בלי לדחות את הבחירות. ועדת הבחירות המרכזית כבר עשתה כברת דרך כשהודיעה על הוספת 2,000 נקודות הצבעה, מה שיקטין את מספר המצביעים בכל נקודה. אבל אין די בכך. פתרון מתבקש היה הצבעה בדואר, אבל ממשלת נתניהו חיסלה את שירות הדואר הישראלי ואי אפשר יהיה לשקם אותו עד הבחירות.
הדו”ח שהוצאנו בנושא סקר 27 מערכות בחירות ב-25 מדינות, ומצא שבשמונה המדינות שלא הוסיפו אמצעי הצבעה חדשים, חלה ירידה של 8% עד 15% במספר המצביעים – כמו גם עליה ניכרת בתחלואה. הצעדים שהכנסת חייבת לנקוט הם, ראשית כל, הוספת ימי ההצבעה: לא די עוד ביום הצבעה אחד. אנחנו חייבים לרווח את הקלפיות, ועל כן לערוך את הבחירות במשך שלושה ימים.
מה שהיה טוב ויעיל בחיסונים יהיה גם יעיל כשוועדת הבחירות תודיע לכל אזרח במסרוןכפי שעשו קופות החולים ביחס לחיסון – את יום ההצבעה והשעה שבה עליו להתייצב בקלפי. הנזק למשק מהרחבת ימי ההצבעה יהיה זניח: הוא משותק ברובו גם כך, וחלק ניכר מהקלפיות מוצבות בבתי ספר, שבמגזרים שומרי החוק אינם פועלים במלואם בימי המגפה.
יש לשקול גם הצבת קלפיות נוספות במרכזי הערים, כך שאזרחים יוכלו לבצע בהן הצבעה מוקדמת: המהלך נוסה בהצלחה בכמה מדינות בארה”ב בבחירות 2020.
מעבר לכך, ניצבת בעיית חולי הקורונה המאומתים והאנשים בבידוד מחשש להדבקות. האחרונים ודאי יחששו להתייצב בקלפי. הפתרון הוא קלפיות ניידות: צוותים של ועדת הבחירות המרכזית, בתיאום עם משרד הבריאות, שיתייצבו בבתיהם של המבודדים והחולים ויאפשרו להם להצביע.
אם לא יאומצו המלצות אלה, לאור נתוני התחלואה הגבוהים, הירידה בקצב ההתחסנות והחשש מפני וריאנטים של המחלה, אנו עלולים למצוא את עצמנו פוגעים בזכות הבחירה ובזכות לבחור ביום חגה של הדמוקרטיה. הימים אינם רגילים. הם ימי משבר ציבורי גדול. ואם אנחנו רוצים לחסן את הדמוקרטיה שלנו, לאפשר לכל אזרח לממש את זכות ההצבעה שלו ובו זמנית להגן על האוכלוסייה מפני המגפה, אלה הצעדים הנדרשים.
הצעדים חריגים – אבל הם ודאי חריגים פחות מדחייתן של בחירות למועד בלתי ידוע על ידי כנסת שכבר פיזרה את עצמה.
לקריאה נוספת קראו את נייר המדיניות של מכון זולת "דמוקרטיה בריאה: בוחרים במודל הבטוח להצבעה בתקופת הקורונה"
המאמר פורסם לראשונה בזמן ישראל

עינת עובדיה, מנכ"לית זולת

פרנסס

פרנסס רדאי

משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע"ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו"ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם בולטת ופמיניסטית.

ד"ר מהא כרכבי-סבאח

מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב (2015), פוסט-דוקטורט ב- Centre for Gender Studies, SOAS, University of London (2015-2016), פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (2016-2017), ופוסט-דוקטורט במכון המפרי לחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2018-2020).
תחומי העניין של ד"ר מהא כרכבי-סבאח מתמקדים בקשר בין שינויים חברתיים, התנהגות משפחתית ואי-שוויון מגדרי בחברות הנמצאות בתהליכי שינוי ובאופן ספציפי בחברה הערבית פלסטינית בישראל. מחקריה מפנים את תשומת הלב לחקר חיי משפחה ותעסוקה, תוך הפעלה משולבת של "עדשה אתנית" ו"עדשה מגדרית" ושימת לב לנקודת המבט של נשים ערביות פלסטיניות, קבוצה המאופיינת בהצטלבויות בין מיקומי שוליים מרובים, שלאורך השנים נשארה סמויה מן העין המחקרית. מחקריה של ד"ר כרכבי-סבאח מפורסמים בכתבי-עת מקצועיים שפיטים ופרקים בספרים מדעיים הנחשבים כחלוצים בתחום של חקר משפחה, עבודה ושוויון מגדרי.

18076724_10154573442149677_1211984367607245921_o-1

רון קסלר

רון קסלר בעל ניסיון של למעלה משני עשורים בתחום הדיגיטל והתוכן והתמחה בקמפיינים פוליטיים וחברתיים רבים. בעברו ליווה את הפעילות הדיגיטלית של נבחרי ציבור בכירים, ועבד בארגוני המגזר השלישי. רון הוא אופטימי מיסודו, אדם שמאמין שאפשר לשנות את ישראל וגם להשתנות יחד איתה. מתגורר בתל אביב.